מה היתרון של פיזיותרפיה בגיל השלישי לעומת פעילות גופנית רגילה?
פיזיותרפיה בגיל השלישי מבוססת על Evidence-Based Practice – כלומר התאמה אישית לפי מחקר עדכני, מצב רפואי ותפקוד בפועל, ולא תכנית כללית.
בניגוד לתכנית אימון רגילה, בטיפול פיזיותרפיה מתבצע אבחון מדויק של ליקויים כמו ליקוי בכוח, שיווי משקל, כאב, ליקוי וסטיבולרי וכו’, לצורך בניית תרגול ממוקד.
הבדל נוסף נעוץ בהבנה עמוקה יותר של עקרון של ניהול עומסים, איך ומתי להעמיס כדי לשפר בלי להחמיר, בנוסף יש גם התאמה למצבים מורכבים (ריבוי מחלות, תרופות, סיכון לנפילות).
כמו כן, הניטור וההתקדמות הדרגתיים לפי תגובת המטופל, ולא לפי תכנית קבועה מראש, מה שמוביל לתוצאות ממוקדות יותר עם פחות סיכון לפציעה או החמרה.
איך פיזיותרפיה מסייעת בשמירה על עצמאות תפקודית בבית?
עם הגיל ישנה החלשות של מערכות הגוף השונות , קיימת ירידה ביכולת הביצוע של ADL's (Activities of Daily Living) – תפקודיים יומיומיים בסיסיים כמו קימה מכסא, רחצה, לבוש עצמאי ומורכבים יותר כמו יציאה מהבית וניהול חיי חברה פעילים.
כפיזיותרפיסט אני לא שואל את עצמי איזה תרגילים יחזקו את המטופל, אלא איזה תרגילים ואיזה טיפולים נוספים יעזרו לו לשמר תפקוד קיים או להשיג תפקוד גבוה יותר.
העבודה יחד תהיה תמיד מוכוונת מטרה, תוך ראיה רחבה ופירוק של כל המרכיבים אשר מגבילים את הפעילות כמו כח שרירים, טווחי תנועה, שיווי משקל, אובדן מוטיבציה וכו'.
כמה פעמים בשבוע כדאי למבוגר לבצע פיזיותרפיה על מנת לראות תוצאות?
אין לכך תשובה אחת קבועה כיוון שהתדירות תלויה במטרה, במצב הרפואי ובעקרון של ניהול עומסים, אך לרוב נדרש תרגול של לפחות פעמיים או שלוש בשבוע כדי לראות שינוי.
לפי המלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO) יש לשלב אימוני כח לפחות פעמיים בשבוע, ופעילות אירובית בהיקף של 150-300 דקות בשבוע בעצימות בינונית או כחצי מזה בעצימות גבוהה.
במבוגרים, במיוחד מעל גיל 65 או בסיכון לנפילות, יש חשיבות גם לאימוני שיווי משקל פעמיים עד שלוש בשבוע.
כיוון שבפיזיותרפיה נהוג לשלב מפגשים פרונטלים עם תרגול עצמי בבית, אין צורך לפגוש את הפיזיותרפיסט לכל אחד מהאימונים.
מהם סימני האזהרה שאומרים שצריך לפנות לפיזיותרפיה בגיל השלישי?
עם הגיל צפויה ירידה מסויימת בכח, בסיבולת ובשיווי המשקל, אך אם ההתדרדרות נראית חריגה או יוצרת הפרעה תפקודית, רצוי לפנות לפיזיותרפיה.
ירידה בתפקוד היומיומי הבסיסי כמו קושי בקימה מכיסא, הליכה או עלייה במדרגות, או חוסר יציבות, סחרחורת, נפילות חוזרות או אפילו חשש מוגבר מנפילה מצביעים על צורך בהערכה.
מדד נוסף הוא שינוי בהליכה – ירידה בקצב ההליכה או שינוי בתבנית ההליכה הם גורמי סיכון משמעותיים לנפילה, ומצריכים התערבות במסגרת פיזיותרפיה.
כמו כן, אם אתם לאחר אשפוז ממושך, ניתוח או מחלה, יש צורך לבצע הערכה ולהתאים את הפעילות והעומס הנכונים לשלב זה.
מה ההבדל בין פיזיותרפיה בבית לבין טיפול במכון פיזיותרפיה?
לכל אחת מהסביבות יש יתרונות וחסרונות.
במכון פיזיותרפיה קיים פעמים רבות מכשור מתקדם וציוד כבד יותר שיכול לסייע בתרגול ולא ניתן לשנע אותו לבית המטופל. כמו כן, יש מטופלים שנמנעים מיציאה מהבית, והטיפול במכון נותן להם סיבה לצאת ולהתאוורר.
לעומת זאת, הסביבה הביתי היא הסביבה האורגנית בה מתבצע רוב התפקוד היומיומי, ולכן תרגול בסביבה זו יכול להקל על המטופלים בביצוע התרגול לבד או יחד עם אדם נוסף כמו בן משפחה או מטפל אישי.
כיצד פיזיותרפיסט מעריך את המצב התפקודי ואת הסיכון לנפילה?
הערכה תמיד מתחילה בתשאול רפואי מקיף הכולל, בין השאר, התייחסות להיסטוריית נפילות, מחלות רקע, תרופות ותפקוד יומיומי.
לאחר התשאול תבוצע בדיקה: בדיקה פיזיקלית הכוללת כוח שרירים, טווחי תנועה, שיווי משקל או כל ליקוי אחר שעלה מהראיון צורך להתייחס אליו, ובדיקה תפקודית רלוונטית למטופל, כולל הערכת הליכה.
נוסף על אלה, פיזיותרפיסטים עושים שימוש במבחנים סטנדרטיים כמו TUG (Timed Up and Go) ו-Berg Balance Scale. במידת הצורך, תשולב גם הערכה וסטיבולרית.




