בעבודת הדוקטורט שלי התמקדתי במחקר על הליך ההזדקנות, בדגש על קבוצת גיל הביניים המחברת בין הילדות לזקנה, בכדי להבין טוב יותר כיצד ניתן לקיים הזדקנות מיטבית.
ידוע לנו שעם ההתבגרות מתרחשים שינויים פיזיולוגיים במסת השריר, בצפיפות העצם ובמערכת העצבית. הבנה מעמיקה של השינויים במערכות השונות עוזרת למקד תוכנית מותאמת לשמירה על עצמאות תפקודית ולמניעת שברים ונפילות.
על כן, ישנם מספר מושגים שחשוב להכיר:
– סרקופניה (Sarcopenia)- סרקופניה היא ירידה פרוגרסיבית במסת השריר, בכוחו ובאיכותו התפקודית. עם השנים אנו מאבדים מסת שריר באופן טבעי, אולם כאשר הירידה מגיעה לרף פתולוגי, לרוב מעל לגיל 65, הירידה מוגדרת כסרקופניה. תופעה זו כוללת ירידה במסת השריר, אך חשוב מכך, גם בכוח, בהספק השרירי ובכוח המתפרץ, עד לכדי מצב שפוגע משמעותית ביכולת התפקוד.
– אוסטאופורוזיס (Osteoporosis)- אוסטאופורוזיס היא מחלת שלד מערכתית המאופיינת בירידה במסת העצם ופגיעה במבנה של רקמת העצם. מצב זה מוביל לעלייה בשבריריות העצם ולסיכון מוגבר לשברים תחת עומסים קלים.
– כוח שריר (Muscle Strength) מול הספק שרירי (Muscle Power): כוח שריר – היכולת של השריר לייצר כוח מרבי מול התנגדות, ללא תלות בזמן הדרוש לכך. לעומת זאת, הספק שרירי (Muscle Power): המכפלה של כוח במהירות התנועה. כלומר, כמה מהר נגיע לכוח המירבי שלנו.ההספק השרירי יורד בקצב מהיר יותר מכוח השריר. על כן, צריך לשים עליו המון דגש, משום שבפעולות יומיומיות, ההספק הוא המנבא המשמעותי ביותר לתפקוד:
– קימה מכיסא נמוך דורשת פיתוח כוח מהיר של שרירי הרגליים.
– מניעת נפילה במעידה מחייבת תגובה מהירה של שליחת רגל לפנים (הספק) לבלימת מרכז הכובד.
מהו הטיפול האידיאלי לירידה בקצב ההליכה ובתחושת כבדות ברגליים אצל מבוגרים?
ירידה במהירות הליכה מעידה על ירידה ביכולת השריר לתפקד ולהניע את הגוף ומשקפת את הירידה במסת השריר ובכוחו. תחושת כבדות נובעת מירידה בהספק השרירי (Muscle Power) ואף ייתכן שמקושרת למצבים רפואיים נוספים אליהם יש להתייחס, כגון פגיעה בזרימת הדם הפריפרית או בהולכה העצבית. את יכולת ההליכה נעריך באמצעות מבחנים מתוקננים כגון מבחן הליכה ל-10 מטרים. הטיפול במקרים אלו מתמקד באימוני כוח מירבי וכוח מתפרץ לקבוצות השרירים המרכזיים בקרסול ולשרירים המניעים את הירך והברך. בנוסף, אימוני הליכה בקצבים משתנים עשויים לשפר את אורך הצעד ותדירותו וכך לשפר את קצב ההליכה. בנוסף, תרגילי שיווי משקל דינמיים מגבירים את היציבות במהלך מעברים ופעילות אירובית מדורגת משפרת את סיבולת לב-ריאה ומשפרת את מרחק ההליכה.
מה הקשר בין פחד מנפילה לבין ירידה בתפקוד המוטורי בגיל השלישי?
פחד מנפילה גורר שינויים ישירים בדפוס ההליכה. מבוגרים בעלי חשש הולכים בצעדים קטנים יותר, כלומר מקצרים את אורך הפסיעה. הימנעות מתנועה עקב חשש מאיצה תהליכי דלדול שרירים, עד לכדי סרקופניה, ולבסוף פוגעת ביכולת פיתוח הכוח. הירידה בכוח ובגמישות פוגעת ביכולת המערכת לתקן סטיות של מרכז הכובד בעת מעידה ומעלה סיכון לנפילות. הטיפול משלב חשיפה הדרגתית לאתגרי שיווי משקל מבוקרים לצד אימון תנועתי לשיפור הביטחון בתנועה.
כיצד טיפול פיזיותרפי מתמודד עם חולשה ברגליים המקשה על עלייה במדרגות?
עלייה במדרגות דורשת מומנט כוח משמעותי מקבוצת שרירי הברך, הישבן והירך באופן כללי. ירידה במדרגות מחייבת שליטה רציפה של שריר הארבע-ראשי לבלימת משקל הגוף. במבחני תפקוד שונים ניתן להעריך את כוח השרירים הללו. תוכנית הטיפול כוללת תרגול פונקציונלי ממוקד, דוגמת סקוואטים ואימוני עלייה על מדרגה בעומס הדרגתי. שימוש בהתנגדות חיצונית כגון משקולות מגביר את גיוס היחידות המוטוריות בשריר, כלומר את תפקוד מערכת העצבים והשרירים ואף התרגול שליטה משפר את יציבות מפרק הברך ועשוי להפחית כאב במפרק. הדרכה להתאמת קצב התנועה מייעלת את חלוקת העומסים על הגפה ומוסיפה לשיפור בתחושה.
מהו הליך השיקום והחזרה לתנועה לאחר שבר בצוואר הירך או ביד?
שבר בגפה התחתונה או העליונה דורש התחלת תנועה מוקדמת, בהתאם ליכולת המטופל ולהוראות הרופא, כדי למנוע פגיעה ביכולת הגפיים ואובדן מסת שריר ועצם. שיקום שבר בצוואר הירך מתחיל בניוד מהמיטה לעמידה בימים הראשונים לאחר הקיבוע הניתוחי. את פרוטוקול התרגול בנוגע לנשיאת משקל לאחר הניתוח ינחו ההנחיות ההאורתופדיות. המטופל יתרגל הגדלת טווחי תנועה פסיביים ואקטיביים במפרקים הסמוכים לשבר. תרגילי הליכה מותאמים מבוצעים תחילה באמצעות אביזר עזר מתאים להבטחת תמיכה מלאה. שיקום שבר ביד מתמקד בהחזרת טווחי תנועה במפרק שורש כף היד, המרפק והכתף לצד חיזוק כוח האחיזה (Grip strength). תרגול תפקודי של פעולות יומיום משחזר את השימוש התקין בגפה ומקדם עצמאות מלאה.
מדוע חשוב התרגול המוטורי-קוגניטיבי למניעת נפילות בגיל השלישי?
נושא זה היה מרכזי בעבודת הדוקטורט שלי, בה גילינו שעל אף שימור יכולות תנועה ללא דרישה קוגניטיבית, כאשר ישנה מטלה קוגנטיבית נוספת אותה האדם מבצע, תוך כדי תנועה, ישנה פגיעות ביכולת התפקוד.
אימון מוטורי-קוגניטיבי משלב ביצוע מטלה גופנית יחד עם אתגר מחשבתי בו-זמני (Dual-tasking). מבוגרים משקיעים משאבי קשב ניכרים בשמירה על יציבות בעת תנועה. גירויים מסיחי דעת בסביבה הטבעית פוגעים בבקרת היציבה ומעלים את שכיחות המעידות. תרגול של מטלה קוגניטיבית במקביל למטלה פיזית מאמן את מערכת העצבים המרכזית לחלק משאבים קוגניטיביים ביעילות בזמן הליכה ותנועה. תוכניות הטיפול כוללות הליכה תוך אתגרים קוגניטיביים. מחקרים קליניים מוכיחים כי אימונים אלה מפחיתים באופן מובהק את שיעור הנפילות בקרב קשישים.




