מרפק טניס הוא השם העממי לתסמונת של כאב בצד החיצוני של המרפק. בדרך כלל מדובר ברגישות באזור החיבור של הגידים המשותפים של השרירים המיישרים את שורש כף היד והאצבעות, לעצם בצד החיצוני של המרפק. הגידים האלה משתתפים בפעולות כמו אחיזה, הרמה וייצוב שורש כף היד. במצב הזה, העמסת הגידים עלולה לעורר כאב, למשל בזמן הרמת חפצים, לחיצת יד או פתיחת צנצנת. לעיתים יש גם מרכיב דלקתי מקומי, אך במקרים רבים מדובר בשינויים במבנה הגיד וביכולת שלו להתמודד עם עומס. התופעה לא מופיעה רק אצל שחקני טניס, אלא יכולה להתפתח גם בעקבות עבודה פיזית, עבודות בית או פעולות חוזרות אחרות. חשוב להבין שלא בהכרח מדובר בנזק בלתי הפיך, ושאפשר לשפר את יכולת הגיד להתמודד עם עומסים באמצעות התאמה הדרגתית של הפעילות והתרגול.
איך תופסים חפצים כבדים כמו סיר או שקיות קניות בלי להכאיב למרפק?
כשיש מרפק טניס, כדאי להבחין בין התרגול שמטרתו לשפר בהדרגה את יכולת הגיד להתמודד עם עומסים, לבין פעולות היומיום שבהן המטרה היא לבצע את המטלה עם כמה שפחות כאב. כשמרימים או נושאים חפצים, כדאי להשתמש בשתי הידיים ככל האפשר ולקרב את החפץ לגוף. כך אפשר להפחית את המאמץ שנדרש מהידיים ומהאמה. כדאי גם לחלק משקלים בהתאם ליכולת, לפצל מטען כבד לכמה נשיאות או להיעזר בעזרים כמו עגלת קניות. במידת האפשר, כדאי להימנע מהרמת חפצים כשהמרפק ישר לחלוטין ושורש כף היד מכופף לאחור, ולנסות למצוא מנח נוח יותר לאחיזה. בעבודה או בפעולות שבהן קשה להימנע מהעומס, אפשר לשקול שימוש בחבק לאמה (רצועת מרפק טניס), שעשוי להקל על הכאב בזמן הפעילות. חשוב לבדוק שהוא אכן מקל ולא לוחץ או מגביר את הכאב. המטרה היא לא להפסיק להשתמש ביד, אלא להתאים את אופן ביצוע המטלות כך שניתן יהיה להמשיך לתפקד בלי לגרות את האזור יתר על המידה
אפשר להמשיך לנהוג עם רכב ידני כשיש מרפק טניס, או שעדיף רק אוטומטי?
האם אפשר להמשיך לנהוג ברכב ידני כשיש מרפק טניס תלוי מאוד באדם ובמידת ההשפעה של הכאב על תפקוד היד. עצם האבחנה אינה מחייבת להפסיק לנהוג או לעבור לרכב אוטומטי. בדרך כלל, העברת הילוכים אינה דורשת הפעלת כוח רב, ואפשר לבצע אותה בלי תנועות גדולות של האמה ושורש כף היד. עם זאת, חשוב לוודא שהכאב אינו מפריע לאחיזה בהגה, להעברת הילוכים או לתגובה מהירה במצב חירום. כאן השיקול המרכזי הוא בטיחותי: הנהג צריך להיות מסוגל לשלוט ברכב ולהגיב במהירות ובצורה מדויקת. אם יש ספק, אפשר לבצע בדיקה ראשונית כשהרכב עומד ובטוח, למשל לבדוק אם ניתן להעביר הילוכים במהירות ובקלות כשהרכב בניוטרל. אפשר גם לבקש מהפיזיותרפיסט לבחון את התנועה ולתרגל אותה בסביבה בטוחה, אך אם עדיין לא בטוחים ביכולת הנהיגה, כדאי להימנע מנהיגה עד לבירור נוסף.
מה עושים כשכל פתיחה של בקבוק או צנצנת גורמת לכאב חד במרפק?
פתיחת בקבוקים וצנצנות דורשת לעיתים אחיזה חזקה וסיבוב של האמה ושורש כף היד, פעולות שעלולות לעורר כאב במרפק טניס. אין סיבה שהקושי הזה יהפוך למגבלה קבועה בחיי היומיום, ולכן כדאי לאמץ אסטרטגיות שיאפשרו להמשיך לבצע את הפעולה. אפשר לנסות לשנות את אופן האחיזה, להשתמש בשתי הידיים או להיעזר באביזר לפתיחת צנצנות שמפחית את הצורך בהפעלת כוח. אפשר גם לבקש עזרה כשמדובר במכסה קשה במיוחד. שימוש בעזרים או שינוי אופן הביצוע אינם מעידים על חולשה, אלא מאפשרים להמשיך לתפקד בזמן שהמרפק מתאושש. במקביל, במסגרת הפיזיותרפיה אפשר לעבוד בהדרגה על שיפור היכולת לבצע פעולות שדורשות אחיזה וסיבוב. בהמשך, אפשר להשתמש ביכולת לפתוח בקבוק או צנצנת בנוחות כאחד המדדים לשיפור, אך לא צריך להפוך כל פעולה יומיומית למבחן של מצב המרפק.
מותר לנגן בכלי נגינה או לסרוג כשיש מרפק טניס, או שזה מחמיר?
אין צורך להפסיק לנגן או לסרוג רק בגלל שיש מרפק טניס. אפשר להמשיך בפעילויות האלה, כל עוד הן אינן גורמות להחמרה משמעותית בכאב. כדאי לשים לב למשך הפעילות ולעוצמת הכאב במהלכה וגם לאחריה. מומלץ לשלב הפסקות יזומות, להרפות את האחיזה, להניע בעדינות את שורש כף היד והמרפק ולשנות תנוחה. אפשר גם לנסות להתאים את אופן האחיזה בכלי הנגינה או במסרגות, כך שלא תידרש הפעלה ממושכת של כוח. אם הפעילות עדיין מעוררת כאב, אפשר להפחית זמנית את משכה או את התדירות שלה, ולא בהכרח לוותר עליה לחלוטין. במקרים מסוימים ניתן לנסות גם חבק לאמה, שעשוי להקל בזמן הפעילות. המטרה היא להמשיך ליהנות מהתחביבים, תוך התאמת העומס ליכולת הנוכחית של המרפק.
איך מתאימים את עמדת העבודה או גובה השולחן כדי להקל על המרפק?
בהתאמת עמדת עבודה חשוב להסתכל על סביבת העבודה כמכלול, ולא להתמקד רק במיקום המרפק או היד. ההתאמה צריכה להתחשב בסוג הפעילות הנדרשת, למשל עבודה מול מחשב, כתיבה, קבלת קהל או שימוש בציוד משרדי. חשוב להביא בחשבון גם את האביזרים שבהם משתמשים, כמו מסך אחד או כמה מסכים, מקלדת, עכבר ומדפסת. בנוסף, יש להתייחס לכיסא, לגובה השולחן ולמבנה עמדת העבודה, ולהתאים את כולם לאדם ולצרכים שלו. המטרה היא לצמצם ככל האפשר תנוחות לא נוחות, אחיזה ממושכת והפעלת כוח מיותרת ביד ובאמה. עם זאת, גם עמדת עבודה שמותאמת היטב אינה מבטלת את הצורך בתנועה. מומלץ לשלב הפסקות קצרות, לשנות תנוחה מדי פעם, להרפות את האחיזה ולאפשר לשרירים לנוח. ההתאמה הנכונה היא זו שמאפשרת לאדם לעבוד בנוחות ולהמשיך לתפקד לאורך יום העבודה.
מה עושים בעבודה פיזית כמו הרמת משאות כשיש אבחנה של מרפק טניס?
עבודה פיזית שכוללת הרמת משאות, נשיאה, אחיזה חזקה או שימוש בכלי עבודה יכולה להיות אתגר כשיש מרפק טניס. לא תמיד אפשר להימנע מהפעולות האלה, ולכן המטרה היא למצוא דרכים לנהל את העומס ולהקל על היד במהלך יום העבודה. בהרמת משאות כדאי, ככל האפשר, לקרב את המשא לגוף, כדי להפחית את המאמץ שנדרש מהידיים. כשמדובר במשקל כבד, אפשר להיעזר באדם נוסף, לפצל את המשקל לכמה נשיאות או להשתמש בעזרים כמו עגלה. כדאי גם לשלב הפסקות קצרות, לשחרר את האחיזה מדי פעם ולשנות את אופן ביצוע המטלות. במקרים מסוימים אפשר לנסות חבק לאמה, שעשוי להקל על הכאב בזמן העבודה. ברור שלא תמיד אפשר ליישם את כל ההמלצות, ולכן כדאי לחשוב אילו שינויים מעשיים אפשר להכניס לשגרת העבודה. המטרה היא לא להימנע מכל מאמץ, אלא להתאים את העומס ליכולת הנוכחית של היד, ובמקביל לעבוד בהדרגה על שיפור היכולת לשאת עומסים.
איך בונים תוכנית תרגילים הדרגתית למרפק טניס בלי להחמיר את הדלקת?
המטרה בתרגול היא לאתגר את השרירים והגידים, אבל בלי לגרום להחמרה משמעותית בכאב. למעשה, אנחנו לא באמת יודעים מה מידת הדלקתיות באזור, אם בכלל קיימת דלקת, ולכן עדיף להתייחס ליכולת של המרפק להתמודד עם העומס ולתגובה שלו לתרגול. בדרך כלל נתחיל בתרגול עדין יחסית, גם מבחינת המשקל וגם מבחינת מספר החזרות, ובהדרגה נעלה את העומס בהתאם לתגובה. חשוב לזכור שלא תמיד קולעים בדיוק לעומס המתאים כבר בהתחלה: לפעמים התרגול יהיה קצת קשה מדי ולפעמים קל מדי, וזה חלק מתהליך ההתאמה. חשוב להבין איך התרגול אמור להרגיש, איך לזהות שהעומס גדול מדי ומה אפשר לשנות אם הוא קל מדי. כדאי להתייחס לא רק לכאב בזמן התרגול, אלא גם לתגובה בהמשך היום ולמחרת. אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם, ולכן קצב ההתקדמות צריך להיות מותאם למטופל ולמטרות שלו.
מה ההבדל בין תרגילי מתיחה לתרגילי חיזוק אקסצנטרי במרפק טניס?
מתיחות ותרגול אקסצנטרי הם שני סוגי תרגול שונים, עם מטרות שונות. במתיחה, המטרה היא להגיע לטווח תנועה נוח ומרבי של השריר והגיד, ולהישאר במתיחה עדינה למשך זמן מסוים. זו פעולה פסיבית יחסית, שבה השריר אינו נדרש לייצר כוח משמעותי. המתיחה יכולה לעזור בשיפור טווח התנועה ולעיתים גם להקל על תחושת הנוקשות או המתח באזור. לעומת זאת, בתרגול אקסצנטרי השריר עובד ומייצר כוח תוך כדי התארכות, למשל כשמורידים משקל באיטיות ובשליטה. לכן מדובר למעשה בסוג של תרגיל חיזוק, ולא במתיחה. שני סוגי התרגול יכולים להשתלב בתוכנית הטיפול, אך הם אינם מחליפים זה את זה. המתיחה מתמקדת בעיקר בטווח התנועה ובתחושת הנוחות, ואילו התרגול האקסצנטרי נועד לשפר את יכולת השריר והגיד להתמודד עם עומס. חשוב להתאים את שניהם למצב המטופל ולתגובה שלו לתרגול.
מתי מותר לחזור לשחק טניס או פאדל אחרי שהתחלתי להרגיש שיפור?
החזרה לטניס או לפאדל תלויה במצב המרפק, אבל גם ברמת המיומנות והניסיון של השחקן. שחקן מיומן אינו דומה לשחקן מתחיל, ולפעמים דווקא מתחילים יתקשו יותר, משום שטכניקה פחות מדויקת עלולה לגרום לעומסים גדולים יותר על המרפק בזמן חבטת הכדור. לכן לא כדאי להסתמך רק על רמת הכאב או על הזמן שעבר מתחילת הטיפול. מומלץ להתחיל בחזרה הדרגתית, ולא ישר במשחק מלא או תחרותי. אפשר להתחיל באימון קצר וקל מול קיר, או בחבטות עם חבר, בלי תחרות ובלי ניסיון להגיע לעוצמה מרבית. כדאי להגדיל בהדרגה את משך האימון ואת עצימות החבטות, בהתאם לתגובה של המרפק. חשוב לשים לב לא רק למה שמרגישים בזמן המשחק, אלא גם אם יש החמרה בהמשך היום או למחרת. אם נראה שהטכניקה תורמת לעומס על המרפק, כדאי לשקול עבודה עם מאמן לשיפור החבטה ואופן המשחק. המטרה היא לחזור לשחק באופן שמאפשר ליהנות מהספורט, בלי להעמיס על המרפק מעבר ליכולת הנוכחית שלו.
איך יודעים שמותר להעלות משקל בתרגילי זרוע בלי לפגוע בגיד?
אין כלל מוחלט שמתאים לכולם, והתגובה של המרפק לתרגול היא בדרך כלל המדד החשוב ביותר להחלטה אם להעלות עומס. כאב בזמן התרגול אינו בהכרח סימן לנזק או לכך שצריך להפסיק. במקרים רבים אפשר להמשיך לתרגל גם עם כאב קל, ולעיתים אפילו קל עד בינוני, כל עוד הוא נסבל וחולף לאחר מנוחה, ואין החמרה בהמשך היום או למחרת. עם זאת, חשוב להתייחס גם לסוג התרגיל ולמצב המרפק: תרגיל מסוים עשוי להיות נסבל היטב בעוד שתרגיל אחר יעורר כאב משמעותי יותר, וגם לשלב שבו נמצאים בתהליך השיקום יש השפעה. אם התרגול נעשה קל יותר והמרפק מגיב אליו היטב, אפשר להתחיל להעלות את העומס. ההתקדמות יכולה להיות באמצעות הוספת משקל, הגדלת מספר החזרות או שינוי דרגת הקושי של התרגיל. מומלץ להעלות את העומס בהדרגה, ולא לשנות כמה מרכיבים בבת אחת. אם מופיעה החמרה שנמשכת גם לאחר התרגול, כדאי להפחית מעט את העומס ולבחון מחדש את התוכנית. המטרה היא לא להימנע מכל כאב, אלא למצוא את האתגר המתאים שיאפשר לגיד ולשרירים להשתפר בהדרגה.
מה עושים אם הכאב חוזר כל פעם שמנסים לחזק את שרירי האמה?
אם בכל ניסיון לחיזוק מופיעה שוב החמרה בכאב, כדאי לעצור ולבצע הערכה מחדש של המצב ושל האבחנה. ייתכן שיש משהו נוסף שמשפיע על הכאב, או פרט שלא זוהה בבדיקה הראשונית. אם ההערכה המחודשת מחזקת את ההנחה שמדובר במרפק טניס, אפשר לחזור לתרגול מנקודת התחלה פשוטה ועדינה יותר. למשל, להתחיל בתרגול סטטי (איזומטרי), שבו השריר מייצר כוח בלי תנועה משמעותית של המפרק. חשוב להקפיד במיוחד על מינון התרגול – גם מבחינת עוצמת המאמץ וגם מבחינת משך התרגול ומספר החזרות. משם אפשר להתקדם בצורה מסודרת ואיטית, בהתאם לתגובה של המרפק. במקביל, כדאי לשים דגש על מציאת דרכים להקל על הכאב, הן בזמן הפעילות והן ביומיום. לא חייבים להתעקש על תרגיל מסוים אם הוא מעורר כאב; אפשר לשנות את סוג התרגיל או את אופן הביצוע. המטרה היא למצוא דרך שבה המטופל יוכל להמשיך להיות פעיל, לשפר בהדרגה את יכולת היד להתמודד עם עומסים ולצמצם את מעגל ההחמרה וההפסקה.
איזה תרגילי אחיזה מומלצים כדי לחזק את כף היד בלי להעמיס על המרפק?
התרגילים לחיזוק כף היד והאחיזה צריכים להיות מותאמים ליכולת הנוכחית של המטופל ולפעולות שהוא צריך לבצע בחיי היומיום או בספורט. אין תרגיל אחד שמתאים לכולם, ולא חייבים להתחיל דווקא בלחיצה על כדור. אפשר להתחיל בתנועות ללא התנגדות, ולעיתים אפילו בתרגול במנח שבו לא צריך להתגבר על כוח הכובד. בהמשך אפשר להוסיף התנגדות באמצעות גומיות או משקולות, בהתאם לתגובה של המרפק. חשוב לתרגל בכמה כיווני תנועה: כפיפה ויישור של שורש כף היד, תנועה לצדדים, וגם תנועות של סיבוב האמה. כדאי לשלב גם תרגילי אחיזה וסחיטה, לצד תרגילים סטטיים שבהם מחזיקים כוח בלי לבצע תנועה. כך אפשר לעבוד על מגוון היכולות הנדרשות לתפקוד היד, ולא להתמקד רק בשריר או בתנועה אחת. את רמת ההתנגדות, מספר החזרות ומשך התרגול מתאימים בהדרגה, תוך מעקב אחר תגובת המרפק. המטרה היא לבנות כוח ויכולת תפקודית בלי להעמיס מעבר למה שהיד מסוגלת להתמודד איתו כרגע.
כמה זמן אחרי שהכאב נעלם כדאי להמשיך בתרגילים כדי שזה לא יחזור?
משך התרגול לאחר שהכאב חולף תלוי במידה רבה בפעילות שאליה חוזרים ובדרישות שהיא מציבה ליד. כחלק מתהליך הטיפול, כדאי לנסות להבין אילו גורמים אולי תרמו להתפתחות הבעיה: האם היה שינוי בעבודה, התחלה של פעילות ספורטיבית חדשה, עלייה בעומסים או תקופה של עבודה חוזרנית במיוחד. בהתאם לכך, אפשר להדריך כיצד לנהל את העומסים ולבצע התאמות במידת הצורך. כשהכאב משתפר והמטופל חוזר לפעילות מלאה יותר, חשוב לא להזניח לחלוטין את התרגול. מומלץ להמשיך בפעילות גופנית ובתרגילי חיזוק כלליים, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לשרירים ולפעולות שנדרשים בעבודה או בספורט. כדאי גם להיות מודעים למצבים שבהם העומס על היד עולה באופן משמעותי, למשל בתקופות עמוסות בעבודה או בחזרה לאימונים אינטנסיביים. במצבים כאלה אפשר להתאים את הפעילות ואת התרגול כדי לא להגיע שוב לעומס שהיד מתקשה להתמודד איתו. אין בהכרח צורך להמשיך לנצח את אותה תוכנית שיקום, אבל כדאי לשמור על הרגלי תרגול וניהול עומסים גם לאחר שהכאב נעלם.
איך יודעים אם הטיפול הפיזיותרפי שמקבלים באמת עובד או שצריך לשנות גישה?
אפשר לזהות שיפור בטיפול בכמה דרכים: ירידה בכאב, עלייה בכוח ושיפור בתפקוד. חשוב כבר בתחילת התהליך להגדיר יחד מדדים אישיים שאפשר לעקוב אחריהם, למשל היכולת להרים סיר, לפתוח צנצנת, לעבוד עם כלי מסוים או לחזור לפעילות ספורטיבית. לא תמיד כל המדדים משתפרים באותו קצב. לפעמים נראה קודם שיפור בתפקוד, גם אם רמת הכאב עדיין דומה, ורק בהמשך תופיע ירידה בכאב. לכן חשוב לא להסתמך רק על עוצמת הכאב כדי להעריך את הצלחת הטיפול. ככלל, הייתי מצפה לראות שינוי כלשהו בתוך כארבעה טיפולים, גם אם מדובר בשיפור קטן באחד המדדים. אם לא חל שום שינוי, כדאי לעצור ולבחון מחדש את האבחנה, את תוכנית הטיפול ואת מידת ההתאמה שלה למטופל. ייתכן שצריך לשנות את סוג התרגול, את מינון העומס או את הגישה הטיפולית, ולעיתים גם לבדוק אם קיימת בעיה נוספת שלא זוהתה. המטרה היא לוודא שאנחנו מתקדמים בכיוון הנכון ולא ממשיכים באופן אוטומטי באותה תוכנית.
האם כדאי לשלב טיפול ידני עם תרגילים, או שמספיק רק אחד מהם?
יש בהחלט מקום לשלב טיפול ידני ותרגול במסגרת הטיפול במרפק טניס. טכניקות ידניות ועיסוי יכולים לעזור בהפחתת כאב, לשפר את תחושת הנוחות ולעיתים לאפשר למטופל לבצע את התרגילים ואת הפעולות היומיומיות ביתר קלות. אפשר להשתמש בהם גם כדי לשפר את טווח התנועה ולהכין את היד לתרגול. עם זאת, חשוב להבין שטיפול ידני לבדו אינו מספיק כדי לשפר את יכולת הגיד להתמודד עם עומסים. לשם כך נדרש תרגול אקטיבי והדרגתי, שמטרתו לשפר את כוח השרירים ואת יכולת הגיד לשאת עומס. לכן התרגול הוא המרכיב המרכזי בתהליך השיקום, והטיפול הידני הוא כלי נוסף שיכול לתמוך בו. מידת השילוב ביניהם תלויה במטופל, ברמת הכאב ובתגובה לטיפול. אין הכרח לבצע טיפול ידני בכל מפגש, ואם המטופל מתפקד היטב ומצליח להתקדם בתרגול, אפשר בהחלט להתמקד בתרגול עצמו.
כמה פעמים בשבוע כדאי להגיע לפיזיותרפיה בשלב החריף של מרפק טניס?
גם בשלב החריף, שבו רמת הכאב גבוהה והתרגול עדיין עדין, אין הכרח להגיע לטיפולי פיזיותרפיה בתדירות גבוהה במיוחד. חשוב לנצל את המפגשים כדי למצוא תרגילים שהמטופל מסוגל לבצע באופן עצמאי, וללמד אותו דרכים להקל על הכאב גם בבית. אפשר להתנסות יחד בתרגילים שונים, להתאים את רמת המאמץ ולמצוא את המינון שהמרפק מסוגל להתמודד איתו. בנוסף, כדאי ללמד טכניקות פשוטות להקלה על הכאב, כדי שהמטופל לא יהיה תלוי בטיפול במרפאה בכל פעם שמופיעה החמרה. תדירות המפגשים תיקבע בהתאם למצב המטופל, ליכולת שלו לתרגל לבד ולצורך במעקב ובהתאמות. לפעמים מפגש נוסף במרווח קצר יכול לעזור לדייק את התרגול, אבל אין סיבה להניח שטיפולים תכופים יותר בהכרח יובילו לתוצאה טובה יותר. אחד היעדים החשובים של הפיזיותרפיה הוא שהמטופל ירגיש שיש לו כלים ושליטה על המצב, ויוכל לקחת חלק פעיל בתהליך ההחלמה.
איך בודקים בבית אם המרפק מוכן לעומס גבוה יותר בלי לבדוק אצל מטפל?
הדרך הטובה ביותר להעריך מוכנות לחזרה לפעילות בעומס גבוה היא לתכנן את ההתקדמות יחד עם הפיזיותרפיסט. כדאי להגדיר מראש לאיזו פעילות רוצים לחזור ומהן הדרישות שהיא מציבה ליד. בהתאם לכך, אפשר לפרק את הפעילות למרכיבים ולבחור תרגילים שיכינו את היד לכל אחד מהם. למשל, אם מדובר בחזרה לעבודה פיזית, נרצה לתרגל פעולות של אחיזה, הרמה ונשיאה, ואם מדובר בחזרה לטניס, נרצה לעבוד גם על חבטות ועל שליטה בתנועות הנדרשות במשחק. ככל שהתרגול יהיה דומה יותר לפעילות עצמה, כך נוכל להעריך טוב יותר את היכולת להתמודד איתה. אפשר להתחיל בגרסה קלה של הפעולה ולהתקדם בהדרגה מבחינת משך, משקל, מהירות או עצימות. חשוב לבדוק לא רק אם ניתן לבצע את הפעולה, אלא גם איך המרפק מגיב במהלכה ולאחריה. כך אפשר לבנות חזרה הדרגתית לפעילות, במקום להסתמך על בדיקה בודדת או על תחושה כללית שהכאב חלף.
אילו כלים משתמש בהם פיזיותרפיסט כדי לבדוק אם זה באמת מרפק טניס ולא בעיה אחרת?
האבחנה של מרפק טניס מבוססת על שילוב של כמה מרכיבים, ולא על בדיקה אחת בלבד. בשלב הראשון חשוב לשמוע את סיפור המקרה: איפה בדיוק כואב, מתי הכאב מופיע, אילו פעולות מעוררות אותו, איך הוא התחיל והאם היו שינויים בעבודה, בספורט או בעומסים. לאחר מכן מבצעים בדיקה קלינית שכוללת הסתכלות על תנועת המרפק, האמה ושורש כף היד, בדיקת כוח, רגישות ובדיקות שמנסות לעורר את הכאב המוכר. במקביל, חשוב לבדוק אם יש סימנים שעשויים להצביע על מקור כאב אחר, למשל מעורבות של עצבים, בעיה במפרק או כאב שמקורו בצוואר. במקרים מסוימים ניתן להיעזר גם בהדמיה, כמו אולטרסאונד או צילום, אך לא תמיד יש בכך צורך. חשוב לזכור שגם ממצאים בהדמיה לא תמיד מעידים על מקור הכאב, ולכן צריך לפרש אותם יחד עם הסיפור והבדיקה. בהמשך, גם התגובה לטיפול שמכוון למרפק טניס יכולה לספק מידע נוסף ולעזור להבין אם אנחנו בכיוון הנכון, אם כי שיפור בעקבות טיפול אינו מוכיח לבדו את האבחנה. אם אין שיפור כמצופה, או שמופיעים ממצאים שאינם מתאימים לאבחנה, חשוב לבחון אותה מחדש. המטרה היא לא רק לזהות כאב בצד החיצוני של המרפק, אלא להבין מה באמת גורם לו ולבנות טיפול שמתאים למקור הבעיה.




